כאשר גב' דוריס מיינצר, שהייתה מוכרת לחבריה ולמכריה פשוט בתור דוריס, עלתה לארץ ישראל מעיר מוצאה לונדון בשנת 1996 על מנת להצטרף לשתי בנותיה שכבר גרו לארץ, לא היה לה מושג שבתוך כמה שנים קצרות היא תהפוך להיות גורם משפיע על כמה מהמוסדות החשובים ביותר בישראל ותביא להצלת חייהם של אינספור אנשים ברחבי הארץ. המורה ללימודי יהדות לשעבר ובעלה ג'ו (יוסף) ז"ל תכננו רק לבלות את שנות הפנסיה ולהיות קרובים לילדים, לנכדים ולנינים.

​

למרבה הצער, ג'ו ז"ל חלה זמן קצר לאחר עלייתם ארצה. בנקודת זמן מסוימת במחלתו הוא נזקק להעברה לבית החולים באמבולנס. דוריס שמה לב שלעתים קרובות לקח לאמבולנס שעה להגיע. "אבל מה אם זה היה מקרה חירום אמיתי??" הייתה שואלת את צוותי ההצלה. בבית שמש של ימים אלו היו רק שני אמבולנסים ששירתו את האוכלוסיה, למרות הגידול המשמעותי במספר התושבים. אם שני האמבולנסים כבר נשלחו לאירועים אחרים בעת הקריאה לעזרה, היה צורך לשלוח אמבולנס מירושלים כאשר אמבולנס התפנה. במצב חירום דחוף ביותר ביותר במקרים שלא היו אמבולנסים פנויים באזור, עד שהגיעה העזרה לעתים קרובות היה מאוחר מדי.

דוריס התוודעה למצב ולאחר פטירת בעלה, היא החליטה לעשות מעשה – וכך הקימה את קרן יוסף לזכרו.

​

המטרה הראשונה של קרן יוסף הייתה לרתום את תושבי בית שמש להצטרף למערך ההצלה והחירום, להכשיר מתנדבים מתוך הקהילה עצמה ולספק להם ציוד מציל חיים ואמצעי תקשורת לקבלת המקרים הקרובים להם. היא עבדה ללא לאות כשהיא פונה לארגונים השונים ולקהילה וכל זאת תוך כדי הקמת קמפיין התרמה כדי לממן את הפרוייקט. לא עבר זמן רב ולבית שמש היה מערך כוננים עצמי משלו – קריאות חירום נענו תוך דקות ספורות וחיים רבים ניצלו. בזכות מסירותה ועבודתה הקשה והמתמשכת, דוריס בנתה במו ידיה את הבסיס למערך הכוננים השכונתי שהפך עם הזמן למודל לחיקוי בכל רחבי הארץ.

​

אך דוריס לא עצרה שם.

​

עם הכרה הולכת ומעמיקה עם התחומים השונים במערך ההדרכה דוריס ראתה עוד ועוד דברים שאפשר לעשות כדי להציל עוד חיים. עם כל נושא כזה היא התחילה פרוייקט ייעודי ולא נחה עד שהמטרה הושגה. מהר מאד קרן יוסף הפך לכתובת עבור הארגונים עצמם כאשר נזקקו לעזרה במימון של ציוד מציל-חיים, והארגון אכן נענה.

​

ככל שהקמפיינים השונים לבטיחות בבית ובקהילה מטעם קרן יוסף החלו להציג תוצאות והסיפורים זרמו בזה אחר זה כיצד חיים ניצלו בזכות ההכשרה או הציוד של קרן יוסף, הארגון הפך גם לשם נודע בתחום הבטיחות בבית שמש והסביבה.

למרות היותה עולה חדשה שכמעט לא דיברה עברית, דוריס זכתה בהכרה מחלק ממקבלי ההחלטות המשפיעים ביותר במדינה כולל מכתבים מנשיא המדינה ועוד רבים. חודשים ספורים לפני פטירתה היא ארגנה פגישה עם שר הבריאות דאז, דני נווה, כדי לדון בהרחבת הפעילות של קרן יוסף.

​

"קרן יוסף הוא דוגמא להשפעה האדירה שיכולה להיות לאדם יחיד על קהילה שלמה – אם הוא נרתם לכך במלואו", אומר נתן סולטן, לוחם-אש באזור בית שמש שעבד עם דוריס לקידום פרויקטים רבים.

​

רואבן הרו, חובש ומתאם במד"א שגם עבד הרבה עם דוריס מתאר אותה בפשטות בתור "מאפשרת": "דוריס איפשרה לך להגשים את הפוטנציאל שבך בצורה מדהימה. היא נתנה לך משימה, ואם הסכמת לעבוד איתה – מצוין. אם לא – היא פשוט עברה לאדם הבא עד שהמשימה בוצעה. היא מעולם לא חששה לבקש עזרה והיא גם לא נרתעה לעשות את העבודה בעצמה."

​

"דוריס הייתה ייחודית בכך שהיא היתה חמה וידידותית לכל אדם באשר הוא, בלי קשר לסוג אישיות או רקע", אומר גב' שרה שטרצר, חברת ועד בקרן יוסף וחברה קרובה של דוריס ז"ל. "היא ידעה איך להתחבר לאנשים, היא הייתה חמה, אכפתית, מסורה וכריזמטית – וכך היא יכלה לעשות את כל מה שעשתה... אנשים פשוט נפלו שבי בקסם נוכחותה ויחסה."

​

אך לדעת בתה, ג'ינה קירש, שלאחר פטירת אמה נטלה האחריות לניהול הארגון, המאפיין המורגש ביותר של אמה הייתה צניעותה. "אמי תמיד חיפשה הזדמנויות לעזור לאנשים. היא לעולם לא יכלה להסתפק במה שכבר נעשה. תמיד יש דרכים חדשות ומקוריות להיטיב עם החיים של אנשים ולהפוך אותם לטובים ובטוחים יותר, והיא תמיד פעלה כדי למצוא אותם."

​

דוריס נפטרה בט"ו בשבט 5765, ה ה-25 לינואר 2005. היא כבר איננה איתנו, אך זכרה וצוואתה ממשיכים איתנו.

​

לעילוי נשמת מרת דבורה בת ר' אליעזר ז"ל.

ת.נ.צ.ב.ה.

​

​